גלישת רוח בעבר גלישת רוח בהווה וגלישת רוח בעתיד

בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 גלישת רוח נחשב לדבר הכי טרנדי בעולם בעיקר בארצות הברית ובאירופה.
זה היה כל כך באופנה באירופה והיו כאלו שהסתובבו עם גלשני רוח על הגגון של הרכב גם אם הם לא ממש גלשו.
בכל חוף ובכל מקור מים ניתן היה לראות מפרשים של גלשני רוח משוטטים להם. הציוד היה מאוד בסיסי ובעלות נמוכה יחסית.
הגלשנים היו עשויים מפלסטיק (פוליטילן) גלשני יציקה שהמובילים בהם היו הויינדדסרפר המפרש היה ללא שחיפים והתורן היה פשוט מאוד.
את המנור עשו מצינורות השקייה מאלומיניום ולגלשן הייתה חרב אותה לא ניתן היה לקפל. הכל היה מאוד חזק, כבד ופשוט לתפעול.
לקראת סוף שנות ה- פיתוח ציוד הגלישה הגיע לשיאו בפיתוח קאמבר (תותבת שמתחברת לסוף השחיף ויושב על התורן ונותנת למפרש בטן קבועה) זו הייתה נקודת ההתחלה של הירידה בפופולריות של גלישת רוח.
מצד אחד הציוד השתפר והתקדם מאוד מה שהביא את הגולשים לרמת ביצועים טובה יותר בכל הפרמטרים: מהירות טובה יותר, קפיצות גבוהות יותר, ביצועים טובים יותר בגלים אבל מצד שני הפיתוח של הציוד הביא לעליה גדולה מאוד בעלות הציוד מה שהרחיק את ההמונים מהתחום ולאט לאט הגיע עולם גלישת הרוח למצב שאחוז הנכנסים לענף כמעט ונעלם.

הווה:

בשנתיים האחרונות החלה מגמת התחדשות בגלישת רוח וזה נובע מהתפתחות גלישת הרוח פריסטייל זו גלישה שמזמינה אליה המון צעירים ובני נוער כי זו גלישה מאוד טכנית שלא צריכה גלים וההפך הוא הנכון היא צריכה ים שטוח וציוד מאוד בסיסי ועדין להגיע לרמת גלישה מורכבת מאוד ומאד אתגרית.
התנועה הזו בהחלט מביאה המון בני נוער חדשים ורוח צעירה חדשה חזרה לעולם גלישת הרוח והתדמית של גלישת רוח חוזרת להיות צעירה ודינמית והכי חשוב קולית בעיני הנוער.

עתיד:

לדעתי העתיד של גלישת רוח עדין לפניניו וזה יקרה בעיקר בנושא הציוד שיאפשר שימוש באותו ציוד בעוצמות רוח שונות מה שיביא להוזלת הציוד מבלי לפגוע באיכות הציוד. דבר שיכניס יותר ויותר אנשים ובעיקר בני נוער לעולם גלישת הרוח והצורך בתנאים קיצונים בכדי להנות יעלם. ניתן יהיה לגלוש באותה רמת ריגוש גם בתנאי רוח חלשים ובים שטוח ועדיין ליהנות.